2011: מסכמים שנת מטאל ב-Ov Metal

2011: מסכמים שנת מטאל ב-Ov Metal

שלום וברוכים הבאים לסיכום השנתי הראשון של אתר Ov Metal! לפני שנתחיל בעניינים, הרשו לנו להודות לכל מי שנכנס לאתר מדי יום, מתעדכן, מגיב (אנחנו לא נושכים, אז אפשר לראות פה יותר תגובות!) ואפילו מפיץ את התוכן שלנו בפייסבוק ובשאר מקומות. האתר נפתח רק בחודש אפריל האחרון וכבר עשה כברת דרך – פרסמנו ראיונות (כתובים וגם וידאו), ביקורות אלבומים, סקירות מהופעות מקומיות וגם מפסטיבלים, תוך כדי ששמרנו שתהיו מעודכנים בכל יום עם ידיעות ומבזקים שבועיים. כמובן שלא יכלנו לעשות דבר ולא חצי דבר לולא הצוות הנאמן שנאסף מאחורי האתר וכן גם בזכות כמה אורחים שתרמו ועזרו לנו לצמוח, ביניהם האחים לבית פלג, העומדים מאחורי תוכנית הרדיו המצליחה "מת על מטאל". אמנם עוד צפויים שינויים – במראה האתר, בתוכן, בצוות הכתבים וכו' – אך אתם הקוראים מחזקים אותנו ומאשרים שאנחנו בדרך הנכונה. ללא פשרות, ללא שטויות, אלא רק מטאל!

ועכשיו לסיכום. שנת 2011 הייתה עמוסה כמו כל שנה, עם המון אלבומים, הופעות, ידיעות מפתיעות ומה לא, אך הדבר העיקרי שהפתיע אותנו הפעם זה שלא מעט מהלהקות הוותיקות, פשוט איכזבו אחת אחרי השניה – אם זה Arch Enemy ,Megadeth ,Morbid Angel ,Children Of Bodom וכמובן ענקית המטאל שאפילו לא נזכיר את שם האלבום שהוציאה, אלא נרמוז שלא נשמע דבר כזה אפילו אצל "בני הזולו" – לא הייתה להקה אחת "גדולה" לישועה. עם זאת, דווקא מהלהקות הפחות מוכרות קיבלנו כמה אלבומי מופת, כמו גם מהרבה הרכבים צעירים אחרים. כאן ב-Ov Metal החלטנו לא לעסוק רק באלבומים הטובים והגרועים, אלא גם בנושאים שמלווים כל להקה או אלבום חדש, כמו עטיפות, הופעות וקליפים, ואפילו הכתרנו את אנשי השנה שלנו. בחלק מהמקרים הייתה הסכמה גורפת בין חברי הצוות, בחלקים אחרים פשוט החלטנו לתת את הבחירה האישית שלנו, אבל מה שבטוח זה שיש לנו המון בחירות מגוונות ומעניינות.

הרשימה שלפניכם מורכבת ממספר נושאים והיא כוללת בחירות מכל חמשת הכתבים הראשיים בצוות Ov Metal. כמובן שלפעמים היו לנו יותר מבחירה אחת, אז את מה שלא כתבנו עליו בהרחבה תוכלו למצוא אם תלחצו על "בחירות נוספות" ליד שמות הכתבים. רשימות האלבומים והקליפים למשל הולכות בחלקן על לפי מספר קולות, בסדר עולה, מה שאומר שהבחירה הראשונה שתראו היא זו שקיבלה הכי פחות קולות, ומשם זה רק עולה. כמו כן, אם תרצו לקרוא בהרחבה על להקות, הופעות ואלבומים, או לצפות בעטיפות ובקליפים – אז התמונות המלוות כל בחירה יובילו אתכם למקום המתאים, כשגם בין הבחירות הלא מרכזיות, תוכלו למצוא קישורים לביקורות שפורסמו כאן באתר. חשוב לזכור, הבחירות הן בין חברי צוות האתר בלבד, אז לא לקחת אותן אישית – אבל אתם מוזמנים לספר לנו עם מה הסכמתם ועם מה לא. יש לנו מנצחים, יש לנו מפסידים, אבל בסה"כ מצאנו את עמק השווה בין כולם… אז הנה מתחילים!


התוצר הישראלי של השנה ◄

  • Sonne Adam
    Sonne Adam (להקה) - חובבי האנדרגראונד הישראלי אולי שמעו על ההרכב הזה עוד כשיצא Armed With Hammers ב-2010, אך כמו רבים אחרים אני הכרתי אותו רק השנה, כאשר משום מקום, חברת התקליטים הענקית Century Media החליטה להחתים ולשחרר לו את אלבום הבכורה Transformation. האלבום עשה לסגנון הדת' מטאל העתיק והמלוכלך תחיה מחודשת וגילה לעולם גל שלם של להקות מוכרות יותר או פחות כמו Necros Christos ו-Vallenfyre. אחרי הופעת בכורה מוצלחת במרתף של מועדון הלבונטין, הגעתי למסקנה שזה אולי אחד ההרכבים המבטיחים שיצאו מפה ואני מחכה בקוצר רוח לראות ולשמוע מה הם מתכננים לנו בהמשך. [ אופיר מסר ]


  • Orphaned Land
    Orphaned Land (להקה) - שנת 2011 הייתה רצף של הצלחות חסרות תקדים עבור Orphaned Land הישראלית. אחרי שסחפה שוב את הקהל הטורקי, שלחה הלהקה מסר נוסף של שלום לשכנינו, כשהופיעה בפסטיבל Hellfest בצרפת עם הרקדנית הלבנונית Johanna Fakhry, ששילמה על כך מחיר כבד. בסיבוב ההופעות לצד Myrath התוניסאית ו-Arkan האלג'יראית, הוכיחה לכל הספקנים כי מוזיקה היא שפה אוניברסלית, המאחדת את בני כל העמים והדתות. לאחרונה הלהקה גם הוציאה DVD המתעד את חגיגות 20 השנים לקיומה, ומציג אותה, ולא אחרת, כנציגת המטאל הישראלי (ואולי המדינה כולה) בעולם. [ שגב רום ]


  • The Fading
    "The Sin Collector" של The Fading (קליפ) - איזו דרך טובה ללהקה לפרוץ לתודעת הקהל העולמי מאשר קליפ? בתרבות האינטרנט העכשווית בה שולטים אתרים כמו YouTube, מספיק להוציא קליפ טוב אחד ומשם הדרך כבר מוכרת. The Fading אמנם רכשה הכרה והצלחה עוד לפני כן, כשיצא האלבום In Sin We'll Find Salvation, וכן בזכות הזכייה בתחרות ה-Metal Battle של פסטיבל Wacken, אבל הקליפ ללא ספק עזר לה עוד קצת לפרוץ קדימה – כלומר, למי מאיתנו אין חולשה להדבאנג מתואם, לבחורות חמודות או למלודת' משובח? [ רעות ללוש ]



  • Eternal Gray
    Eternal Gray עם "Your Gods, My Enemies" (אלבום) - אני לא חובב גדול של דת' מטאל, אבל אני מתחבר מאוד לסגנון של Eternal Gray. ההמשך המצופה של Kindless אמנם יצא לאחר תקופת המתנה ארוכה מאוד אבל התוצאה הסופית היא אחד מהאלבומים שהכי הרשימו אותי השנה. ההפקה, הנגינה, והריפים – הו, הריפים. תאמינו לי שהרבה יותר מספק להתעצבן על העולם (וסיבות לא חסר) כשיצירת המופת הזו מתנגנת ברקע. [ אלכס קרלינסקי ]




  • Promiscuity
    Promiscuity עם "Infernal Rock N' Roll" (אלבום דמו) - אחת הלהקות החדשות בארצנו הוציאה דמו בשם Infernal Rock N' Roll. למה הוא פה? סיבה אחת פשוטה: עבר המון, המון זמן מאז ששמעתי משהו כה מלוכלך, בסיסי, חולני, ברברי ומגניב באותה נשימה, יוצא מהמדינה הזו. מדובר באוסף של שלושה שירים בלבד על קסטה רעועה של אנשים בעלי מוח רעוע – אבל הרוח שנושבת כאן היא של ת'ראש ישן, שטניסטי ומסריח מאלכוהול, משהו בין Hellhammer ו-Venom ומתובל בהמון רוקנ'רול (וקריצה מעוותת ל-Bill Haley). זה לא נקי וזה לא בדיוק הדבר הכי פרוגרסיבי או מקורי שתשמעו כאן במדינה, אבל אם זוג השמות הנ"ל אומר לכם משהו, אל תפספסו את ההוצאה הזאת. [ עמר ברזילי ]


הופעות שוברות בארץ ובחו"ל◄

  • Megadeth
    Megadeth (רידינג 3 \ ת"א \ 16.4) - יש שיאמרו שבלי Marty Friedman זה לא אותו הדבר, אבל האמת הפשוטה היא שאני לא מסוגל לחשוב על אף הופעה יותר טובה שהתקיימה השנה בארצנו הקטנטונת. Megadeth הייתה הלהקה שהכניסה אותי למטאל, גרמה לי לזנוח את השטויות האחרות ולתרום את גופי למדע (ולמעגלי פוגו). בשבילי, לראות את Mustaine פעם אחר פעם מזמר בקולו הצרוד קלאסיקות ומנסר לעצמו את גשרון הגיטרה בקטעי סולו חותכים שנתקעו אי שם בזמן – הקפיץ את רמות האקסטזה בגוף לשלבים חדשים. [ עמר ברזילי ]

  • Judas Priest
    Judas Priest (פסטיבל Wacken \ גרמניה \ 05.8) - שעתיים ורבע של Judas Priest, עם המיטב מכל אלבומי הלהקה, היו השיא של פסטיבל Wacken השנה. ההופעה עברה בשלום גם בלי הגיטריסט והמייסד KK Downing, וכניסתו של Rob Halford, גרון הפלדה הבריטית, על האופנוע, לוותה בסף גבוה של התרגשות. רגעים כמו הפתיחה של "Breaking The Law" הביאו את הקהל למצב של אובדן עשתונות. רק שלא יפסיקו להופיע לגמרי. [ שגב רום ]


  • System Divide
    System Divide (סאבליים \ ת"א \ 27.10) - מי שנכח בהופעת הבכורה של הלהקה בפסטיבל Summer Carnage ב-2010, ראה אותה בתחילת הדרך. בהופעה המפלצתית של השנה חזרה System Divide לישראל כמכונה משומנת, מגובשת ורוצחת. השירים תקתקו, הקהל הגיב, והסאונד היה אחד הטובים ששמעתי בהופעת מטאל בארץ, ובסאבליים בפרט. כמו כן, להקות החימום – Phantom Pain, Godwrath, Beef היוו תוספת משדרגת ומפנקת. [ אלכס קרלינסקי ]


  • Agalloch
    Agalloch (רידינג 3 \ ת"א \ 25.11) - למרות זמן ההמתנה המייגע עד להופעתה של Agalloch, הלהקה האמריקאית מילאה את הרידינג כמעט עד אפס מקום. אני מרגישה באופן אישי, שזו ההופעה הכי טובה שראיתי בארץ עד כה. הסטליסט היה מספק, הביצועים היו מושלמים והאווירה תוכננה עד לפרט הקטן ביותר. לא היה בנאדם שיצא ממנה מאוכזב. במציאות חברי הלהקה הם אנשים שקטים ומנומסים, ואולם, על הבמה הם Rock-Stars בלתי מרוסנים. כל המרכיבים הראויים לציון ולשבח ללא ספק הפכו את ההופעה לחוויה בלתי נשכחת עבור כל מעריץ. [ רעות ללוש ]

  • Orphaned Land
    Orphaned Land (זאפה \ ירושלים \ 25.12) - לא ציפיתי שאף להקה תצליח להוריד אותי מלהכתיר את Bolt Thrower פעם נוספת להופעת השנה, אבל הנה בדקה ה-90, בשבוע האחרון של השנה, Orphaned Land הגיעו לעיר מגורי, ירושלים, ועשו פלאים, גם מול קהל מצומצם. האנרגיות היו מטורפות, הסאונד היה נהדר והסט היה גאוני. משהו בערב הזה הרגיש קסום – וזה בד"כ לא קורה לי עם להקות שראיתי עשרות פעמים הן בארץ ובחו"ל. אולי החוויה עדיין טרייה במוחי, אבל אני יודע שארצה להזכר בה גם בעוד שנה. [ אופיר מסר ]


אנשי השנה במטאל ◄

  • Devin Townsend





    Devin Townsend - בואו נודה בזה, זו הייתה השנה של המאסטרמיינד מקנדה. לאחר תקופת יצירה קדחתנית בהן שחרר אלבומים מעולים בזה אחר זה כמו Ziltoid ואז Ki ו-Addicted (כאשר השניים האחרונים שוחררו תחת המטרייה של Devin Townsend Project), חשבתם שהגיעה העת להירגע ולנוח? לא ולא. השנה Devin שיחרר 2 אלבומים נוספים – Ghost שהיה רגוע, מלטף ומסתורי, ו-Deconstruction שהיה התגלמות הכאוס, הקיצוניות והדמיון ששוכנים בתוך מוחו המעוות. לצד השלמה של רביעיית אלבומי DTP, המוזיקאי הרבה להופיע ברחבי העולם, לשחרר סרטוני הומור, נגינה, וקליפ מושקע ביותר. נדמה כי ב-2011 עולם המטאל חווה מעין התפרצות של Devin. הוא נמצא בכל מקום, ולא בכדי. מדובר באדם שמשקיע את כל כולו ביצירה ובאמנות שלו. האלבומים האחרונים, ובמיוחד Deconstruction, הוכיחו כמה מאמציו ראויים לשבח. כאחד שעקב שנים אחרי הקריירה של Devin, אני שמח שבעקבות תשומת הלב מהמעריצים ומהתקשורת, האמן הזה קוצר סוף סוף את פירות ההצלחה. 2011 הייתה לאחת השנים הטובות והמתגמלות ביותר שלו, אם לא הטובה שבהן. והאם חשבתם שאחרי כל זה הגיע הזמן לנוח? ממש לא. Devin כבר עמוק בעבודה על הפרוייקט הבא שיקרא Epicloud. צפו פגיעה… [ אלכס קרלינסקי ]

  • Stu Block



    Stu Block (סולן Iced Earth / Into Eternity) - כחובב פאוור מטאל מסורתי מצד אחד, ות'ראש מטאל דורסני מצד שני, תמיד אהבתי את Iced Earth, המוציאים את המיטב מהשניים. החשש העיקרי שלי מאלבומה החדש של הלהקה, Dystopia, היה כי הסולן החדש (והחמישי של הלהקה) Stu Block, מ-Into Eternity הקנדית, לא יצליח למלא את נעלי קודמיו, ובעיקר את אלו של Matt Barlow, סולן הלהקה לאורך מרבית שנותיה. באלבום אמנם הסתמנה מגמת שיפור מסויימת (אם כי לא מספקת) לעומת האלבומים האחרונים, שהיו בינוניים למדי, אך בגזרת השירה ניכונה לי הפתעה מיוחדת: Block מתברר כבעל עוצמה מרשימה לא פחות מקודמו, ובעל מנעד שלא נופל מזה של Tim “Ripper” Owens (שהיה גם הוא סולן הלהקה בעבר), עד שבחלק מהשירים קשה להבחין בכך שהסולן הוחלף. מעבר לאמינות שלו כחלק אינטגרלי מ-Iced Earth, מוסיף Block את הייחודיות שבקולו, בעיקר בטונים הגבוהים, וממלא את תפקידו בכבוד רב. נראה כי Jon Schaffer, גם אם לא חזר לימי הזוהר שלו, בחר את האיש המושלם לתפקיד. [ שגב רום ]

  • Adam 'Nergal' Darski





    Adam "Nergal" Darski (סולן \ גיטריסט Behemoth) - כבר זה זמן מה ש-Nergal הוא לא רק מוזיקאי בלהקה שנויה במחלוקת, אלא אישיות חשובה בעולם המטאל, ופנים שכולם מכירים (אולי זה המצח הענק). אני מאמינה שזה לא מפתיע במיוחד למה הוא נבחר לאיש השנה, ולאור כל מה שהוא הספיק בשנה האחרונה אני לא אתפלא אם הוא יהפוך לאיש העשור. בקיץ 2010 הוא אובחן כחולה בלוקמיה, ולפני שנה בדיוק הוא קיבל את תרומת מח העצם שהצילה את חייו, כשמעריציו הרבים המשיכו לדאוג לו. הוא יצא תקופה ארוכה עם כוכבת פופ ונבחר לאייש תפקיד כשופט בגרסה הפולנית לתוכנית הריאליטי "The Voice", מה שסחף הרבה תגובות זועמות. אך אילו היו כלום לעומת מה שקיבל לאחר שיצא זכאי במשפט נגד הכנסייה בפולין, בו הואשם בפגיעה בדת לאחר שקרע ספר תנ"ך בהופעה. כל זה לא ממש הזיז לו, Nergal הניף אצבע משולשת לכל העולם ואשתו – אצבע משולשת לסרטן, אצבע משולשת לנצרות הפנאטית ואצבע משולשת לתרבות המיינסטרים הפולנית (בעודו מכניס לתוכה קצת טאצ' מטאלי) ובנוסף לכל חזר לבמה. Metal Hammer בצדק נתן לו את פרס ה-Metal As Fuck – אישית, אני לא יכולה לחשוב על מישהו שעונה לתיאור הזה יותר ממנו. [ רעות ללוש ]


הקליפים הכי טובים ◄

  • Mastodon
    "Deathbound" של Mastodon - אחד הסרטונים הישנים ברשת הוא שילוב מופרך לחלוטין בין שיר של Dying Fetus לבין סצנות שונות מתוכניות ילדים שמשלבות בובות של יצורים חמודים ופרוותיים. תמיד חשבתי לעצמי איך יראה קליפ רשמי ומושקע של להקה שתלך עם הקונספט הזה עד הסוף. התשובה באה בדמות הקליפ לשיר "Deathbound", שלא מצא את דרכו לאלבום Crack The Skye של Mastodon, ונעשה בשיתוף עם חברת Adult Swim שאחראית לכמה תוכניות טלויזיה מטורפות. [ אלכס קרלינסקי » בחירות נוספות ]

    - Dark Tranquillity – "The Fatalist"
    - Opeth – "The Devil’s Orchard"
    X

  • Barn Burner
    "Scum Of The Earth" של Barn Burner - על כל הפקה מושקעת צריך את הקונטרה הכי "ברברית" שיש, ועבורי, אין כמו בחורות בביקיני, חוף ים, מכוניות, דברי מאכל והמון אלכוהול כדי להראות את הצד הבלגניסטי במטאל. להקת הסטונר הקנדית Barn Burner הוכיחה שלא צריך להיות יותר מחבורת משוגעים כדי לעשות קליפ מוצלח או מהנה… ושלא יעבדו עליכם עם הגרסה המצונזרת, כי מה זה קצת עור חשוף בימינו? [ אופיר מסר » בחירות נוספות ]

    - Djerv – "Madman"
    - Chimaira – "Year Of The Snake"
    X


  • Vallenfyre
    "Cathedrals Of Dread" של Vallenfyre - בסצנה שמתחילה כמו סרט מסדרת "המסור", איש צעיר נזרק לבניין דמוי-דיר חזירים ולאט ובבטחה, מגיע לסיטואציות לא נעימות במיוחד כשהוא ניצב מול האחראי על עינוייו. בניגוד לשאר האלבום שהוא הרבה יותר אמוציונאלי ואפילו אישי, השיר הזה מתעסק בנושאים המדברים לאוכלוסיה רחבה יותר ולכן בקליפ נעשו דימויים הנוגעים בעינויים וחינוך מחדש למכביר – הסתה כוחנית של האינדיבידואל בחברה, הרס פיזי ונפשי והייאוש המוחלט שמגיע לבסוף. [ עמר ברזילי » בחירות נוספות ]

    - Amon Amarth – "Destroyer Of The Universe"
    - Arkona – "Stenka Na Stenku"
    - In Flames – "Where The Dead Ships Dwell"
    X

  • Dark Tranquillity
    "Iridium" של Dark Tranquillity - בכל השירים בהם Niklas Sundin (גיטריסט Dark Tranquillity) היה שותף לכתיבת המילים (ביחד עם Mikael Stanne הסולן), ישנה תחושה של מעין יום-דין סוריאליסטי. בשיר "Iridium" ניצל את יכולות העיצוב בהן נודע ליצירת קליפ מאוייר, המלא דמויות לא שגרתיות, הממחישות באופן הייחודי לו את הכתיבה, ומעיפות את הצופה היישר לחלל החיצון על כנפיו של הינשוף, המשמש כמוטיב חוזר בקליפ. [ שגב רום » בחירות נוספות ]

    - Arch Enemy – "Bloodstained Cross"
    - Fleshgod Apocalypse – "The Violation"
    X


  • Behemoth
    קליפ השנה






    "Lucifer" של Behemoth - "הקליפ הזה העיף לי את הפאקינג ראש מהמקום. בבת אחת Nergal שינה את הסיבה שלהקות מטאל עושות קליפים" – Rob Flynn (מ-Machine Head)… אחרי מספר קליפים מקבריים ושערוריתיים של מעצמת הדת' מטאל הפולנית, Behemoth, קשה היה להאמין שהיא תצליח להתעלות על עצמה במובנים אלה, אך היא עשתה זאת שוב. "Lucifer" הוא שיר בפולנית עם מבנה פשוט של בערך 4 ריפים וכמה אפקטים מצמררים, אבל הוא כ"כ עוצמתי שפשוט אי אפשר לוותר על שניה ממנו ולכן הקליפ בהתאם לאורכו של השיר – 8 דקות של דם, לכלוך וחילול הקודש. למרות הסוס השחור עם העיניים האדומות, הבחורות עם אביזרי המתכת המחרידים, הילדה הקטנה שמחוברת למכשירי ההנשמה ושאר המוצגים המזעזעים – דווקא מה שהצליח לגרום לי לסיוטים זה האישה העירומה (והמרוחה בדם) עם הגדלת החזה הממש גרועה. ההפקה הגרנדיוזית והסופר-מושקעת שנעשתה פעם נוספת ע"י Grupa 13, כוללת בין היתר את המאפר Kobaru ואת האמן הפולני, Maciej Malenczuk, שתרם מקולו לשיר וגם מככב בתור לוציפר האחד והיחיד. Behemoth יצרה קליפ שבוחן את היצירתיות שלה, חוצה את כל גבולות הצנזורה, ומלא בשלל מראות ואזכורים פרובוקטיביים, ובעצם… בכל מה שהופך את Behemoth למה שהיא. [ רעות ללוש » בחירות נוספות ]

    - Alcest – "Autre Temps"
    - Hammerfall – "One More Time"
    - Amorphis – "You I Need"
    - Tenhi – "Saivon Kimallus / Siniset Runot"
    X