Textures – Dualism

Textures – Dualism
חברת תקליטים: Nuclear Blast

רשימת שירים:

01. Arms Of The Sea
02. Black Horses Stampede
03. Reaching Home
04. Sanguine Draws The Oath
05. Consonant Hemispheres
06. Burning The Midnight Oil
07. Singularity
08. Minor Earth, Major Skies
09. Stoic Resignation
10. Foreclosure
11. Sketches From A Motionless Statue

דירוג:
★★★★☆
את Textures הכרתי עוד ב-2005, עם צאת האלבום השני שלה, Drawing Circles. באותה התקופה שלפני הפייסבוק, MySpace היה הכלי הכי חזק לקידום אמנים עלומי שם, ושימש כמדגרה ללהקות מטאל עולות באופן ספציפי. הלהקה ההולנדית הצעירה דאז, הטיבה להשתמש בו כדי להפיץ את המוזיקה שלה לעולם, וזמן קצר לאחר מכן, קיבלה חוזה ב-Nuclear Blast הגרמנית, דרכה הוציאה את ה-Magnum Opus (נכון לכתיבת שורות אלה) – Silhouettes. אלבום השנה של 2008 מבחינתי. כעת, חמושה בזמר וקלידן חדשים, מוציאה Textures את אלבום האולפן הרביעי שלה, Dualism. הלהקה תמיד התאפיינה בגישת "עשה-זאת-בעצמך" ששירתה אותה היטב לאורך השנים וגם הפעם, האלבום הופק לבד באולפני Split Second Sound השייכים לגיטריסט Jochem Jacobs, בעוד שעטיפת האלבום נעשתה ע"י הבסיסט Remko Tielemans.

האלבום החדש אינו מרחיק לכת מהוצאותיה הקודמות של הלהקה, להיפך. מי שאהב את Silhouettes, סביר מאוד שיאהב גם את Dualism. הכל נמצא כאן. הנגינה הטכנית והגרובית, שכבות עבות של מלודיות שונות, ועבודת שירה מצוינת. זהו אלבום ממוקד ומלוכד הן בגישה הלירית והמוזיקלית, והן באופן ההגשה שלו. התובנה הראשונה שהגעתי אליה בעת האזנה לאלבום היא שהסאונד המעודכן מחמיא מאוד ללהקה. במשך השנים פיתחה לעצמה Textures צליל ייחודי ואורגני. יחד עם זאת, הוא אינו נופל באיכותו מההפקות הכי עוצמתיות במטאל של השנים האחרונות. בעוד שהורגלנו ממפיקים, להקות, וחברות תקליטים ש-More Is Always Better, קרי, יותר ווליום (ולמהדרין אציע להתעניין במונח שנקרא Loudness Wars), הסאונד באלבום הזה הוא טבעי, לא מעובד מדי, עגול ומרוסן מאוד. לכל זאת מוסיפה כתיבת השירים האיכותית והגיוון הסגנוני.

Textures משלבת שירה נקיה וקיצונית, כאשר באלבום הנוכחי מחליף הסולן Daniël De Jongh את Eric Kalsbeek. הסולן החדש בעל יכולות דומות מאוד לקודמו עד כדי כך שאפשר אפילו להתבלבל ברגעים הראשונים בהם מאזינים לאלבום. אך כעבור זמן מה, הבחנתי בניואנסים ובהשפעות שונות בקולו של Daniel שהזכירו לי את ימיה הטובים של Faith Mo More ואת Mike Patton. באופן כללי, במיוחד בשיר "Sanguine Draws The Oath". אדון Daniël ניחן במנעד רחב והוא שר בצורה הרבה יותר "פרועה" וחסרת ריסון מקודמו. בתחילת השיר "Consonant Hemispheres" כשרונו של הסולן מתבטא במלואו, בשירה אינטימית מול גיטרות נקיות ועבודת קלידים.

ישנם שירים מאוד טיפוסיים ל-Textures שמצאו את דרכם לאלבום כגון אותו "Sanguine Draws The Oath" שכבר הוזכר ו-"Singularity" – הסינגל הראשון ששיחררה הלהקה. שניהם אינם נופלים באיכותם מהשירים הכי טובים של Textures מאלבומי הלהקה הקודמים. יש פה את הטכניות וגם את הרגש. יחד עם זאת, מרגישים באלבום את השינוי שעבר על הלהקה במרוצת השנים – אם משווים את ההוצאה לאלבומים הראשונים Polars ו-Drawing Circles. בעוד ששניהם נשענים על מקצבים מהירים, הלהקה ביצעה מעבר הדרגתי לגרובים איטיים, כשגם הקטעים הטכניים המהירים יותר, נשענים על קצב הרבה יותר איטי, כזה שכל מכת תוף וכל פריטת גיטרה מורגשת היטב ואינה הולכת לאיבוד בים של ריפים מהירים. אחד מההישגים הכי גדולים של Textures ב-Dualism זה ללא ספק השיר "Reaching Home" לו צולם גם קליפ רשמי. מדובר בשיר מרגש ולא אופייני שכולל Hook גיטרה מלא אפקטים ושירה נקייה לכל אורכו. השפעה נוספת לא צפויה מגיעה בשיר "Stoic Resignation", כאשר תפקידי הגיטרה בקטע השקט מיד גורמים לי אסוציאציות לסגנון האינדי, ולתת-ז'אנר ה-Shoegaze באופן פרטני.

באלבום ישנם 2 שירים אינסטרומנטליים.,"Burning The Midnight Oil" הארוך והאפי ו-"Forclosure" הקצר, שמכין אותנו לקראת סופו של האלבום עם "Sketches From A Motionless Statue" המגוון, בו שוב אנו עדים להשפעותיה השונות והמשונות של הלהקה, החל מז'אנרים מלודיים שתוארו למעלה וכלה בגיטרות נמוכות מסוגננות לכיוון ה-Deathcore (שימו לב לברייקדאון. כן, אמרתי את מילת הב'). כשרונה הגדול של הלהקה טמון בכתיבת השירים המהוקצעת, ובניה מצוינת של רגעי מתח ורגיעה. כאשר בסקירותיי הקודמות כתבתי שלהקה טובה צריכה לדעת לקחת את המאזין למסע, Textures אכן עושה זאת, ומצליחה לרתק את המאזין לאלבום שלם שנדמה קצר הרבה יותר ממה שהוא באמת. זהו לא אלבום שמחלחל תוך שמיעה אחת. הוא דורש מהמאזין מחויבות לשמיעות חוזרות ונשנות, אך כאשר הוא מתגלה במלוא הדרו, אין ספק שזה אלבום יפהפה עם שכבות הרמוניות רבות שנחשפות אט אט ככל שמיטיבים להכיר את השירים. אם נמאס לכם מלהקות שמגישות לכם את המוזיקה שלהן "כאן ועכשיו" ובא לכם לצלול לתוך אלבום מורכב ועמוק שמבוצע ע"י מוזיקאים מוכשרים ביותר, אך קליט ונחרט בתודעה, אני ממליץ לכם לנסות את Dualism. לא תצאו מופסדים.