Shining – VII: Född Förlorare

Shining – VII: Född Förlorare
חברת תקליטים: Spinefarm Records
סגנון:

רשימת שירים:

01. Förtvivlan, Min Arvedel
02. Tiden Läker Inga Sår
03. Människa O'Avskyvärda Människa
04. Tillsammans Är Vi Allt
05. I Nattens Timma
06. FFF

דירוג:
★★★★☆
אנשים רבים לא מתחברים לבלאק מטאל הדכאוני. למי שאולי לא בעניינים, מדובר בבן הלא-יוצלח, העצוב והמתבכיין יותר של הבלאק מטאל (ואני אומר את כל זה, בצורה הכי טובה שאפשר), אך שנזהר לא להגיע לאיטיות של הדום, אם כי ארשת העצבות דומה. כלהקה שבאופן אישי אני מאוד אוהב ומעריך, Shining השוודית היא אחת מאלו שמובילות את הז'אנר הזה, על לא פחות מששת אלבומיה המלאים והקריירה הענפה שלה עם יוצרים אחרים, על הפרובוקטיביות שבהופעותיה והמצב הנפשי הרעוע אליו מסתכנים להיכנס מאזיניה.

Shining קיימת כבר לא פחות מ-15 שנה וזה האלבום השביעי במספר שלה, אך בצעד לא שגרתי אצל הלהקה הוא גם גדוש אורחים, אז יצאנו לבדוק אותו. הרבה אנשים דיברו לאחרונה על "התמסחרות" אפשרית של הלהקה, לכלכו על ההחתמה ב-Spinefarm, טענו שחבורת השוודים מתרחקת מסגנון הבלאק מטאל הדכאוני ונהיית מלודית יותר, ניסיונית יותר. השיא הגיע עם האלבום הקודם שיצא ב-2009. שם, הלהקה אמנם הצליחה בניסיונותיה, וכאלבום בלאק מטאל אובדני היה מדובר במשהו מצמרר, אך לכולם היה נראה ונשמע שהמונוטוניות ששלטה באותה הוצאה הייתה אלמנט שאי אפשר היה להתעלם ממנו וש-Shining דרכה באותה משבצת, במקום להתקדם הלאה.

השיר שפותח את VII: Född Förlorare ולו יצא גם קליפ שנוי במחלוקת, נקרא "Förtvivlan, Min Arvedel", והוא מתחיל בדיבור חלוש של ילדה חולמנית, מעין כניסה מלאת הזיות אל תוך הרעיונות הקודרים והחולים של הלהקה. במהרה, מתחיל הרעש בקצב שיגרום לכם לטלטל את ראשכם מצד לצד, בעבודת גיטרות שנעה בין ריפים מסורתיים של הלהקה לבין קטעים קליטים הרבה יותר. Niklas, רב-האמן הווקאלי האחראי ללא מעט פרובוקציות בהופעות הלהקה ולחלק נרחב מההשפעה על החומר – מביא לידי ביטוי, כבר בשיר הראשון באלבום, את השינוי לטובה שעבר עליו. בהוצאות הקודמות, התוודענו לעובדה שהבחור מסוגל לקרוע את עצמו בצרחות אימה, כאשר בנוסף, היה מראה את כוחו בשירת קלין מעולה שהשתלבה מצוין עם המקצבים המלנכוליים. כאן, המצב הוא דומה, רק שבהרבה פעמים הוא לא עלה לאותם גבהים אליהם היה נוהג להגיע בעבר.

קטעי ההפסקה המלודרמטיים, גם הם נוכחים, כמאפיין מעולה של הלהקה שממשיך איתה כבר מספר אלבומים – העצב נמצא במרכז כאשר הכול משתתק וצלילי הגיטרה האקוסטית נכנסים לפעולה ומשתלבים בקולו הנקי של הסולן, שלפעמים יורד עד כדי טון כמעט-לוחש, רק כדי להתחזק בהדרגה. לאחר מעברי תופים מהירים שבועטים את המאזין חזרה לתלם המהיר של השיר, הפרובוקאטור הנ"ל, בתורו, ימצה את גרונו בסוג של חרחור חולני. המלודיה ההרמונית נמשכת בקלילות דכאונית לחלוטין אל "Tiden Läker Inga Sår", שמתחיל בנעימות קצרות ואקוסטיות החוזרות על עצמן ועם הסולן שמדגים את יכולותיו הנקיות. לפתע קופץ לתמונה גם קולו של E מ-Watain שנשמע טוב כהרגלו, עד אשר מתקבלת התפנית הכבדה, יציאה למהירויות שלא היו מביישות גם את החומר הישן יותר של Shining לצד קלידים חלושים ברקע.

שאר השיר נמצא בבלגן כמעט טוטאלי ובהחלט אפשר לומר שמדובר באחת מהרצועות שיותר קשה לעכל באלבום הזה, כשישנה הרגשה שלא מעט דברים מעורבבים אחד בשני. עם זאת, השיר מתגלה כאחת הפנינים היותר אטמוספריות שקיימות בהוצאה החדשה, במיוחד כשהלהקה מכניסה אל חיקה גם את הצ'לו ומביאה את קטעי החיבור השקטים לרמה שאליה היא לא הגיעה בעבר. עם זאת, הקטעים היותר "מסורתיים" של הלהקה נשמעים לעיתים כחסרי מעוף. נדמה שהפעם הגיטרות קיבלו נתח מעט גדול יותר לעומת להוצאותיה הקודמות של Shining – בין אם זה הסולו המוזכר שבשיר הראשון, או הסולו הארוך-יחסית וחותך הבשר שנותן Chris Amott (כן, ההוא מ-Arch Enemy) ברצועה השלישית באלבום, שנשמע מהיר לקטעים ואינו מרחם.

מעט אל תוך "Tillsammans Är Vi Allt", משתלב לו אורח נוסף. בין צרחותיו הקרועות של Kvarforth, קול נקי אחר, לא מוכר, נכנס לפעולה ובצורה דיי טובה. מסתבר, שלשיר הוזמן כוכב פופ שוודי הקורא לעצמו Nordman, מה שגרם לי להרים גבה. אבל, הסוף היה טוב (או בעצם, רע ומר, כי זו מוזיקה דיכאונית) והרמה של הבחור מספיק גבוהה כדי להתאים את עצמו למלנכוליה הכללית ששוררת באלבום. במובן מסוים, Shining התעלתה על עצמה כאן. בניגוד ל-V: Halmstad שהיה אחד משיאי הקריירה של השוודים ואף בשונה מ-VI: Klagopsalmer ששבר מעט יותר את מחסומי הסגנון בו דובקת הלהקה בצורה שנויה במחלוקת, האלבום החדש מגיע כמקבץ של חומרים שמטרתם היא לשלב בין מה ש-Shining עשתה עד כה, לבין מה שאפשר להגדיר, אולי, כשאיפות הבאות שלה.