Eternal Gray מתפרעים במועדון הסאבליים

Eternal Gray מתפרעים במועדון הסאבליים
יום חמישי בערב, הסרסורים והנרקומנים של איזור התחנה המרכזית רק מתחילים לצוץ מחוריהם, בעוד קהל לובש שחורים מתאסף סביב הכניסה למועדון ה"סאבליים" בתל-אביב, מחכה לעוד ערב של רעש, שאגות והטחות תופים, שבטח יפריעו לנשים המפזזות בחינניות בחדר הכושר ממול. אחרי צינון הגוף במשקאות זהובי-צבע אלכוהוליים והרגשת האכזבה הקלילה על זה שלא נראה גם את Spawn Of Evil הערב (שבמקור היו אמורים לפתוח את האירוע), להקת Missing In Action עלתה לבמה, בשעה תשע בערב בדיוק. אני חושב שמכל ההופעות בארץ שבהן הייתי, זו אולי השנייה שבאמת התחילה בזמן ואין בה איחור אופנתי של למעלה משעה.

הלהקה מהוד השרון, שבשנה שעברה נאבקה ביריבותיה האירופאיות בתחרות ה-Metal Battle בפסטיבל Wacken הגרמני, הגיעה עם אנרגיות מחודשות בסימן חגיגות חמשת-אלפים העותקים שנמכרו מאלבום הבכורה שלה (לדברי הסולן). ערבוביית האגרסיות המלודית עד מאוד של Missing In Action החלה זורמת מהבמה אל הקהל, ולמרות היותם של האנשים מעט עייפים, נראה כי הם החלו להתעורר לאיטם. צמד הגיטריסטים פיזזו מצד לצד על הבמה בעוד שעידו אוזן, הסולן, הראה את יכולותיו במעבר זריז משירה אגרסיבית לשירת קלין (המוכרת בסגנון בו מתמחה הלהקה), בין ברייק אחד למשנהו. החומר של הלהקה חלש על שירים מאלבום הבכורה The Cost Of Sacrifice, כמו גם קטע(ים?) חדש(ים?), ובזמן שרובם דווקא שמרו על רמה אגרסיבית, לקראת הסוף קיבלנו איזו יציאה מעייפת של חצי בלדה, ואפילו יותר חשוד, יציאה עם סימפול אלקטרוני ברקע, שגרמה אף לעבדכם לנענע את ידיו באוויר כאילו הוא חופן עלים במסיבת יער סתומה.

מהיער חזרנו לעניין המרכזי של הערב, אבל ראשית ווידוי: השורות הבאות שתקראו עלולות להישמע משוחדות להפליא, בעיקר עקב העובדה שמי שכותב אותן, הוא אדם שבמקרה גמור, סמוך ובטוח שהאלבום Kindless, כשיצא בזמנו וגם היום, הוא אלבום הדת' מטאל הכי איכותי שיצא ממדינת ישראל, מה שבאופן אוטומטי מעמיד את החבר'ה של Eternal Gray בקדמת הבמה בכל הנוגע לדירוג אישי כזה או אחר של להקות ישראליות. ללא מסכי VJ (כמו בהופעת הקאמבק של הלהקה לפני שנה), ללא משיכות איפור שחור על הפנים, ללא שטויות מיותרות, ועם עמידה בלוח הזמנים, החלה ההופעה (שאם לא הייתם שם, ההפסד כולו שלכם).

אחרי אינטרו קצרצר, Eternal Gray פתחה במחרוזת מאלבום הבכורה, עם השיר "Sins In The Process Of Creation". מהר מאוד הקהל התעורר לחיים והתחיל לדפוק את ראשו לריפים העבים, כשספרתי לפחות עשרה חבר'ה שנטרפה עליהם דעתם (במובן הטוב של המילה), בזמן הסולו המפורסם באמצע השיר. המעריצים כבר מזמן החלו להזיע בהתפרעויות, ואילו האנרגיות על הבמה היו בשיאן עם הגיעו של השיר הבא "Flesh Cycles". מר אורן בלבוס מראה לכולם פעם נוספת מה שווה הגרון שלו וממה קורץ כוחו כשהמשיך במרוצת הזמן ל-"Absent Mourn", הרצועה השלישית של הערב, בזמן שדרור גולדשטיין, המתופף הקבוע (בהופעות?) והלא-קבוע (בהקלטות?) מדי פעם נותן את הטאצ' הגרובי האישי שלו למעברים שבשירים.

ההופעה הגיעה בתזמון מושלם, כיומיים לאחר יציאת הבשורה על החתמת הלהקה בלייבל הצרפתי המפורסם Season Of Mist – הפרי אותו חיכו חברי הלהקה לקטוף, אחרי שנים של עבודה קשה, חילופי הרכב שונים, הקלטות EP גנוזות ומה לא. כחלק מהכנת הקהל לקראת האלבום הממשמש ובא, Your Gods, My Enemies, ההרכב זנח את אלבום הבכורה שלו למען זוג שירים מהתוצר החדש, אותו אינני מכיר למעט הטעימות ששוחררו לרשת האינטרנט. השיר הראשון שנוגן היה "Desolate The Weak" האגרסיבי, כשהמועדון עוד רגע ונשבר תחת רגלי הקהל הנאמן, ותחת הבלאסט-ביטים שחרבו כול התנגדות או סימן להורדת הרגל מהגז. משם הלהקה הכניסה בריפים עבים את "Controlled" הבנוי לדפיקות ראש אימתניות, כשהוא מתחיל בבלגן אותו מכתיב חיית התופים האנושית, דרור גולדשטיין. כאן המקום להחמיא לבחור המתפרע על הסט, כשהוא עדיין שומר על רמת המקצועיות מהגבוהות שנשמעו בארצנו.

אחרי הרמת כמה צ'ייסרים, תרגום דברי החגיגה ופשר ההחתמה בלייבל המפורסם (עבור האורחים שהגיעו מחו"ל), ועוד כמה גינוני שמחה ומזל-טובים לסולן הלהקה על הפיכתו הקרובה לאב, חיש מהר עברה Eternal Gray לקלאסיקה נוספת, בביצוע הדוק ל-"Inflicting Pain". בשלב הזה, המועדון כבר נראה מלא יותר (טרחתי להסתובב אחורה לרגע), עם בערך 200-250 חבר'ה שפקדו את המקום ועשו כבוד ללהקה, אם זה בתרועות או בצוואר שיכאב להם כאשר יתעוררו למחרת. עם שיאו של השיר, נרמס כל זכר לעייפות, אנשים התעופפו אחד על השני בעודם מחויכים בזמן שהסולן שאג אל עבר המיקרופון וחייך בעצמו, תוך כדי שמירה על עירנות הקהל בין השירים (והרבה תשבוחות למטאל הישראלי).

דבר נוסף שכדאי לציין הוא השיפור שעבר מועדון הסאבליים מאז הפעם האחרונה שפקדתי אותו, כאשר מלבד ההרחבה שלו, לאורך כל הזמן בו Eternal Gray ניגנו, הצליל היה פשוט חד, הכלים לא נבלעו, וביחס למה שהיה במועדון הנ"ל לא מזמן, שלא לדבר על ההופעות של הלהקה במועדון התמונע מלפני כמה שנים – היא נשמעה מצוין. אנו ממשיכים לשיאו הראשון של הערב – מבחינתי לפחות – שהגיע עם הביצוע לשיר "There Lays Nothing". הנגינה המחוספסת ומספר קטעים מסוימים אמנם נותנים לשיר אופי מעט איטי יותר, אך הוא קורע את הטחול מבפנים, לא רק בגלל שבירת המבנה הגאונית אלא גם בגלל הליריקה שיכולה להתפרש כאישית במיוחד.

בפזילה נוספת לכיוון האלבום החדש, ההוראה לקפץ ניתנה – וכמו חיילים ממושמעים, אכן קפצנו כשנפתח "Inner Anger". בנוסף אלינו, היו מספר אנשים בקהל שפצחו בריקוד הורה (כן, כן) באופן ספונטני, למרות שהשיר לא היה מוכר מדי. את "Never Waits" לעומת קודמו, כולם כבר הספיקו להכיר, בין אם זה בגרסתו המקורית, או בביצוע המחודש (אם כי מוזר, במקצת) של הגיטריסט ומנהיג ההרכב, דורי, שהתחרע עליו בסגנון אלקטרוני-אופראי, שכמובן לא נוגן בהופעה (למרות שזה בטח היה יכול להיות משעשע). אבל, אנחנו מעדיפים את הגרסה הרגילה שלא מרחמת על הקהל.

כמגמה מבורכת, חברי Eternal Gray החליטו לוותר על מסורת ההדרן, וחיש עברו לנגן את "World Of Ice", בפעם הראשונה בהופעה. מיד לאחר קטע הגיטרה שפותח את ההמנון, הבלגן התחיל בבת אחת, וביחד עם הדאבל באס שלא הרפה כמו מכונת ירייה משוגעת, הלהקה סחטה את עצמה כראוי לשיר מופתי שאמור היה לסגור את הערב. החבר'ה אכן עמדו לרדת הבמה, אבל באופן מפתיע ולאור בקשת הקהל שדרש עוד מנה הגונה (כולל סימוני "רק אחד!" עם האצבעות), הם החזירו את כליהם ופצחו בביצוע לשיר "Lost Control", שגם נלקח מהאלבום החדש. עם חתימת ההופעה באופן סופי, מוחלט, ונחרץ (בהחלט נחרץ עם מוזיקת הריקודים שהחלה להתנגן מיד כשהרמקולים נדמו) נותרנו כולנו עם טעם של עוד בפה, ובתקווה נקבל כגמולנו בהופעה הבאה, או בהשקה של Your Gods, My Enemies.

האירוע נערך ביום חמישי, ה-19 למאי, במועדון הסאבליים בתל-אביב.

► לתמונות בעמוד הפייסבוק של Ov Metal ◄