Unleashed – Odalheim

Unleashed – Odalheim
חברת תקליטים: Nuclear Blast

רשימת שירים:

01. Fimbulwinter
02. Odalheim
03. White Christ
04. The Hour Of Defeat
05. Gathering The Battalions
06. Vinland
07. Rise Of The Maya Warriors
08. By Celtic And British Shores
09. The Soil Of Our Fathers
10. Germania
11. The Great Battle Of Odalheim

דירוג:
★★★☆☆
מה לא אמרו על דת' מטאל שוודי, שאני יכול להוסיף? לא הרבה, בין אם זה הגיע מסוף שנות השמונים הכבדות או מהימים המלודיים של גטבורג, אי אפשר שלא לזהות את הסגנון, את הסאונד הייחודי והטון שאפיין כל-כך הרבה להקות מהמדינה. אז אולי על הדרך קיבלנו מהשוודים כמה דברים נחמדים כמו כריכי שרימפס פתוחים ואף בחורות נאות מראה שהיו באות להתנדב בקיבוצים בארצנו – אך הסיבה שבגללה אנחנו פה היא להקת Unleashed הוותיקה. אתם מבינים, היא שייכת לנישה חצי-נעלמת של להקות שקמו ועיצבו את פני הז'אנר בשיאו ויצקו את היצירתיות שלהן לכדי הוצאות שעד עצם היום רלוונטיות ומשפיעות במידה ניכרת על הרכבים צעירים ו-ותיקים כאחד.

Unleashed עומדת בגאון על אותו מדף לצד שמות אגדיים כמו Dismember, Entombed (שם התחיל מייסד הלהקה, כשעוד קראו לה Nihilist) או Grave. אם לתמצת את היסטוריית הלהקה מאז ועד היום – ניתן לומר שהיא מבצעת פחות או יותר את אותו דבר, כבר 23 שנה. אמנם פה ושם היו מעידות (Hell's Unleashed מ-2002, לדוגמא) שהעמידו את עתיד הלהקה בסימן שאלה, אך חבריה התעשתו עד מהרה וחזרו לתלם ולנוסחה המוכרת שלהם. Odalheim מגיע בתקופה די טובה לקהל העולמי, שבזמן האחרון מראה ניצני התאוששות מ-"אופנות המטאל" שגוועו, וחוזר לאותן להקות דת' מטאל הטוענות לסאונד אמיתי יותר ולא מתפשר.

האלבום נפתח עם "Fimbulwinter", שממשיך את כל קונספט ה-Ragnarök (מלחמות האלים והאפוקליפסה שתביא להשמדת העולם המוכר – מעין גוג ומגוג בגרסה הסקנדינבית) בדיוק איפה שהוא נגמר – כשהעולם המוכר נחרב וחורף מקפיא במיוחד מתחיל זה מכבר. כיאה לשיר הראשון, הוא מתחיל במהירות שיא ומאפיין את הלהקה בצורה נאותה, עם נגינה העוברת מבלאסט-ביטים רצחניים למקצבים מעט רגועים יותר, אך עדיין שומרת על הרעיון הכללי של השיר באופן איתן הודות לעבודת הגיטרות של Tomas ו- Fredrik. שיר הנושא, במספר שתיים, לא כל-כך אופייני ל-Unleashed. אני יכול להישבע בלוציפר שבדקה הראשונה ולמספר רגעים במהלך השיר, ניתן בבירור לשמוע השפעות מכיוון Immortal של שנותיהם האחרונות, הבאות לידי ביטוי בעיקר בריפים מתמשכים וחוזרים (רק בסאונד פחות חודרני). מר. Johnny Hedlund, האחראי על הבאס והשירה האימתנית מזה למעלה מעשרים שנה, מציג יכולות מעט שונות. הוא נע בין הנחירות הרגילות שלו, לבין צליל עמוק הרבה יותר ושאגות בטון גבוה למדי.

מבעד שלל זעקות הקרב, הקריאות למלחמת חורמה והרמת הנשק בגאון – שהם כולם מאפיינים די ממוחזרים אצל Unleashed – מתגלה לאיטו אלבום די מיוחד. "White Christ" למשל, מכיל מילים טעונות על הסבל והמוות שמיסיונרים ואנשי דת נוצרים היו מביאים איתם (ומשאירים אחריהם) לארצות העולם החדש. דרך מקצבים אגרסיביים, עבודת הבאס (שקיבלה נוכחות מיוחדת כאן) ושאגותיו העמוקות של Hedlund, אנחנו יוצאים למסע מסביב לעולם. למרות ש-Unleashed בד"כ מתרכזים בהיסטוריה של הויקינגים וסיפורי המיתולוגיה, ב-Odalheim הם בחרו לגוון מעט וביחד עם מגלי הארצות הנורדים מאותה תקופה, הם פזלו גם לעבר הצד השני של הגלובוס, אל העולם החדש, כפי שמתבטא ב-"Vinland" – הכינוי לאזור באמריקה אליו הגיע Leif Eiriksson (לפני קולומבוס). המילים, כמובן, מדברות על מסע הגילוי עצמו, בעוד הספינות עוזבות את העיר ברגן, אל עבר הניצחון. לפני שהשיר נכנס למסלול האגרסיבי, ניתן לשמוע פריטה עדינה על גיטרה והלמות תופים עמומות ברקע, מה שלא בדיוק שכיח אצל הלהקה.

אמנם זה לא נראה כך, אבל המלחמה עדיין נוכחת וההרס הוא אותו הרס, רק בניחוח נסיוני יותר. אם דאגתם, אז עד שתגיעו לשיר "Rise Of The Maya Warriors", אתם כבר תהיו מוכנים להרים את הנשק ולחפוש אחר האויב הקרוב ביותר אליכם. המסע אל אמריקה ממשיך במפגש עם תרבות המאיה ובמקרה הזה, אולי הקשר ההיסטורי בין אותה תרבות עתיקה לבין גילוי אמריקה ע"י הויקינגים הוא תלוש מהמציאות, אבל היי, זה נשמע טוב, זה אגרסיבי וזה מגיע עם דאבל באסים מאיימים ועבודת גיטרה שתשאיר את העור שלכם חתוך מארבע כיוונים שונים – אז מה רע? אפילו כשהסולן המתולתל מגרגר איזו מילה או שתיים בלטינית (מה שנשמע מעט מצחיק), זה רק מוסיף לאווירה המלחמתית.

עם זאת, ישנה בעיה באלבום הזה, שהיא לא בדיוק בעיה. נכון, יש כאן מוזיקה נהדרת ומילים אמיצות שלא נמאסות לעולם, רק מה, בשלב מסוים החומר ב-Odalheim מתחיל לעייף. החל ב-"By Celtic And British Shores" בו ליבי רטט מעט כשקראתי את המילים (עקב היותי חנון של היסטוריה) וכלה ב-"The Great Battle Of Odalheim", הבעיה היא שהאלבום נשמע רפטטיבי מדי. לא אכחיש שלמרות אהבתי ללהקה, זה די מעצבן, במיוחד לאור העובדה שאלבום הקודם, As Yggdrasil Trembles, היה עוד יחסית דינאמי ומשתנה, בגבולות המסורת של הלהקה. כאן, אחרי מספר שירים, נוצרת הרגשה כבדה מדי של חוסר מקוריות משווע. לא תמצאו כאן את החידוש האחרון בדת' מטאל השוודי או משהו שיפיל אתכם מהכיסא, אלא רק את חברי Unleashed שעושים את הדבר היחיד בו הם טובים – דת' מטאל ישיר ואמיתי, מעט נוסחתי וממוחזר, אך לא מתפשר. Odalheim מראה שללהקה נשארו לא מעט כדורים במחסנית ושהיא לא מפחדת לירות אותם, רק אולי כדאי שבפעם הבאה, היא תדאג לנקות קצת את הקנה.