Sonata Arctica – שוברים את האבנים

Sonata Arctica – שוברים את האבנים

אמנם עברו רק מספר חודשים מאז שדיברנו עם Sonata Arctica על הוצאת הדיוידי שלהם, אבל עכשיו ישנה סיבה הרבה יותר חגיגית לשוחח. אחרי 3 שנים הפינים חוזרים עם אלבום חדש ולא שגרתי, כאשר אותם מאפיינים פרוגרסיביים ותזמוריים שליוו את צמד האלבומים האחרונים שלהם ננטשו לטובת גיטרות ישירות, תופים חובטים ואפילו בנג'ו משתולל. מצד אחד "Stones Grow Her Name" נשמע, נראה ומרגיש מוזר למדי, אך מצד שני, זה לא כזה מפתיע כשאנחנו יודעים עם איזו להקה יש לנו עסק. הם מפינלנד אחרי הכל והם מונהגים ע"י אחד האנשים הכשרוניים שידעה המדינה. Tony Kakko הוא לא רק סולן בכל רמ"ח איבריו, הוא גם מלחין, בדרן וחובב בלוגראס לא קטן, אבל מעל הכל, הוא טיפש, או לפחות כך הוא כינה את עצמו בזמן שניסה לכתוב אלבום כמה שיותר פשוט… אז בין אם הצליח או לא, על כל זה ועוד תוכלו לקרוא בראיון המכובד שלפניכם.

OV: שלום Tony… איך אתה מרגיש היום?

אצלי הכל טוב, תודה. יש לנו עדיין המון שלג פה בצפון פינלנד, הטמפרטורה היא בסביבות 0 מעלות… זו התקופה הזאת בשנה.

OV: בוא נתחיל עם האלבום החדש והנוצץ שלכם, "Stones Grow Her Name". מה תוכל לספר לי על השם שלו? יש מאחוריו משמעות כלשהי?

במקור האלבום נקרא "Stones Grow Dead Names" וזה הגיע מתוך שורה בשיר "Alone In Heaven" שהולכת "It hurts to be all alone in the field, where the stones grow dead names…". זה עוסק בבית קברות ובמצבות, אתה יודע, עם קצת חופש פואטי. עם הזמן הבנתי שזו כותרת ממש אפלה והיא דורשת עטיפה בהתאם, עם בית קברות או משהו בסגנון, וזה לא בדיוק מתאים ל-Sonata Arctica. אז החלטתי לשנות את השם ל-"Stones Grow Her Name" שיותר עוסק באבנים המפוזרות ברחבי העולם, הזועקות בשם אמא אדמה. אנחנו החיות האנושיות הורסים את כדור הארץ וכשנסיים איתו, נוכל פשוט לקפוץ על איזו חללית לכוכב אחר ולהרוס גם אותו. זה פחות או יותר היה הרעיון מאחורי השם.

OV: הרושם הראשוני שקיבלתי מהאזנה לאלבום זה שהוא הרבה יותר מופשט ורוקיסטי מאשר מה שעשיתם בעבר. מה הוביל אתכם לכיוון הזה אחרי "Unia" המסובך ו-"The Days Of Grays" התזמורתי?

זה דיי מוזר… רק לפני 2 או 3 חודשים הבחנתי שאנחנו בעצם סוגרים מעגל עם האלבום. התחלנו בסביבות 1996 ומה שנתן לנו השראה בהתחלה היו דברים שיותר קרובים למה שאנחנו מנגנים עכשיו ב-"Stones Grow Her Name". עד ששיחררנו את האלבום הראשון שלנו ב-1999 כבר היינו שונים, אתה יודע, יותר בכיוון של פאוור מטאל, אבל עכשיו אנחנו חוזרים לאיפה שהתחלנו. עם שני האלבומים שהזכרת, "Unia" ו-"The Days Of Grays", אני חושב שהלכנו הכי רחוק שאפשר בכל הנוגע לפרוגרסיביות ועיבודים מסובכים, שמנו חלק מוזר אחד אחרי השני ויצרנו משהו שבידר אותנו [צוחק]… כמובן שאני אוהב את האלבומים האלו, הם נהדרים ולא הייתי משנה בהם דבר, אבל עכשיו הגיע הזמן להפוך את הדף. "Unia" בזמנו היה שונה מכל מה שעשינו בעבר, במיוחד אם תשווה אותו ל-"Reckoning Night" שקדם לו – ועכשיו אנחנו משחררים משהו שונה באותה המידה, אבל בכיוון הנגדי. באלבום החדש הגישה הייתה פשוטה יותר. למעשה בזמן העבודה על האלבום, היה לי נייר שכתבתי עליו "תשמור על זה פשוט, טיפש." [צוחק]… אז ניסיתי לא להוסיף יותר מדי חלקים על השירים וניסיתי לשמור על האורך של כולם בסביבות ה-4 דקות. רציתי שתהיה תשוקה מאחורי המלודיות אבל שהשירים גם יעבדו ללא כל האלקטרוניקה היקרה והתזמורות שהיו לנו ב-"Unia" ובמיוחד ב-"The Days Of Grays". בזמן שהרבה מהשירים בשני האלבומים האלו עובדים יפה בהופעות ללא כל הסימפולים ברקע, ניתן לנגן את כל השירים ב-"Stones Grow Her Name" על גיטרה אקוסטית בלבד. אתה יכול לנגן ולשיר אותם בפארק או בכל מקום אחר, כי הם מתפקדים כשירים גם בלי כל שאר המרכיבים.

Tony Kakko / Sonata Arctica
OV: אחד השירים שתפס את תשומת ליבי כבר מהשמיעה הראשונה הוא "Cinderblox" ההילבילי. מאיפה קיבלתם השראה לשיר בסגנון הזה?

תמיד אהבתי מוזיקת בלוגראס, אני אפילו מאזין לרדיו בלוגראס לעיתים קרובות ואני פשוט משתעשע עם זה, אתה יודע, אני חובב גדול של בנג'ו [צוחק]… זה בעצם משהו שנתקלתי בו לראשונה כשראיתי את הסרט "גברים במלכודת"… זה היה מצחיק… תמיד אהבתי את זה. אז יום אחד כשחשבתי שהאלבום כבר גמור, שיחקתי עם איזה צליל של בנג'ו והתחלתי לכתוב לו מילים ולשנות כמה חלקים עד שבסוף נוצר שיר שלם. לקחתי את הדמו הזה והשמעתי אותו לשאר החבר'ה ואחרי איזה 3-4 מפגשים בחדר החזרות, הם חשבו שזה שיר טוב ושהוא יכול לעבוד נהדר אם יצא לנו לנגן בדרום ארה"ב או משהו [צוחק]… ההנהלה והלייבל שלנו כל-כך אהבו את השיר שהם רצו שהוא יכלל באלבום החדש. אני מאד נהנה לשיר אותו, הוא גורם לי לחייך ואני תמיד שמח לשמוע אותו.

OV: עוד שיר שרציתי לשאול לגביו הוא "Somewhere Close To You", שאני מאמין שהוא הכבד ביותר שלכם. אתה מסכים?

כן, רציתי לפוצץ לאנשים את האוזניים. למעשה, הקשבתי המון ל-Strapping Young Lad ודברים אחרים של Devin Townsend והחלטתי לעשות שיר ממש כבד עם הרבה ריפים ותיפוף קיצוני. במקור השיר היה אמור להכלל באלבום הסולו שלי ולא בזה של Sonata Arctica. ככל שהזמן עבר והתחלתי לעבוד על האלבום החדש שלנו, באמת חשבתי על זה והבנתי שהאלבום צריך שיר כבד, אז חתכתי כמה פינות ופישטתי כמה דברים, כדי שזה ישמע מתאים לנו. זה כנראה השיר הכי כבד של Sonata Arctica עד היום, הוא לא הכי מהיר, אבל בהחלט הכי כבד ואחד השירים היחידים באלבום שבאמת אפשר לקרוא להם "מטאל", לדעתי.

OV: קשה לי להצביע על זה ואולי אני טועה לגמרי, אבל המלודיה המרכזית בשיר מזכירה לי שירים משנות ה-60' וה-70', שאבא שלי נהג להאזין להם. יש סיכוי שאני בכיוון הנכון?

[צוחק]… אני לא יודע, אבל אנחנו חיות מוזרות. אם אנחנו שומעים משהו, אולי בתת-מודע זה משפיע עלינו. אני לא יודע אם לקחתי את זה מאיזשהו מקום, אני מאמין שזה השיר שלי, אבל אם אני אשמע את המלודיה הזאת במקום אחר, אני אהיה הראשון שאציין את זה. זה לא מכוון אתה יודע. מישהו פעם אמר שכל השירים וכל הווריאציות של התווים כבר נכתבו בעבר, אז מי יודע?

OV: מלבד השירים האלו, גם כללתם באלבום שני המשכים לשיר "Wildfire" מהאלבום "Reckoning Night". איך כל החלקים האלו מתחברים מבחינת המוזיקה והסיפור?

בשיר "Wildfire" המקורי יש קטע מלודי שאפשר לשמוע גם בחלק השני שלו, בהתחלה. אני מאד אוהב את הקטע הזה וחשבתי שהוא אבד איפושהו מתחת לכל הדברים שהיו בשיר המקורי, אז פשוט התחלתי לשחק איתו, להרחיב אותו ולכתוב שיר שלם מסביבו. הדרך היחידה בה הייתי יכול להשתמש בשיר הזה היא כהמשך ל-"Wildfire". בנוגע למילים, השיר המקורי עסק באדם, שהמשפחה שלו תמיד הייתה חלק מהטבע, אבל הם הואשמו בזה שיש להם כוחות קסומים ושהם מתעסקים בכישופים אפלים. אז בחלק השני אותו בחור שהאשימו בכל הדברים הרעים וכולם מכירים את שם המשפחה שלו, חוזר מהכלא ושורף את כל העיר בגלל התסכול שלו. הוא חוזר וביחד איתו גם הטבע, שהפך חזק וכועס יותר על בני האנוש. משם השיר פחות או יותר מתפתח בכיוון של המלחמה בין בני האדם לטבע.

OV: איך העבודה על האלבום הייתה שונה מאשר על "The Days Of Grays" וההוצאות הקודמות שלכם?

זה היה הרבה יותר קל! כשכתבתי את האלבום היו לי הרבה רגעים בהם חשבתי שאני לא משקיע בכלל, לדוגמא ב-"Unia" הייתה המון עבודה, עם כל העניינים התזמורתיים ומה לא. ב-"The Days Of Grays" השתמשנו באדם נוסף שיעבוד על החלק התזמורתי, כך שהמעמסה ירדה ממני, אבל עדיין הייתה הרבה עבודה. עכשיו "Stones Grow Her Name" הוא אלבום רוק בבסיסו, וכמו שאמרתי, היה לי נייר על שולחן העבודה שאמר: "תשמור על זה פשוט, טיפש." אבל בכמה נקודות חשבתי לעצמי שזה לא יכול להיות כל-כך קל, אז שאלתי את החבר'ה "מה אתם חושבים על השיר הזה, הוא פשוט מדי?" והם אמרו "זה לא כל-כך פשוט". בסופו של דבר השירים עבדו מצויין ואיכשהו נשמעו טוב, אבל לא הייתי בטוח אם אני נמצא בכלל בכיוון הנכון. אבל באמת, השירים הולכים להיות מצוינים בהופעות ויש בהם משהו חדש, שזו מטרה שתמיד הלכנו בעקבותיה ב-Sonata Arctica – לשמור על זה רענן ומעניין בכל מצב.

OV: בראיון שעשית לא מזמן, ציינת שאתה רוצה למחוק את שני האלבומים הראשונים שלכם, או לפחות שירים מסוימים כמו "Wolf & Raven"… למה אתה מחשיב את השנים הראשונות שלכם כקוץ בקריירה של הלהקה?

"Wolf & Raven" זה שיר שבהחלט הייתי רוצה לא לכתוב. כולם חושבים שזה השיר הכי הכרחי של Sonata Arctica ושאנחנו חייבים לנגן אותו בהופעות, אבל הוא באמת קוץ בתחת. כתבתי אותו ב-Key שמאד קשה לבצע ולא השארתי שום מקום לנשימה [צוחק]… כשאתה מתרוצץ על הבמה, צועק ומנסה לשיר אותו, באמת מדובר בקוץ בתחת… אבל אני אוהב את השיר כשלעצמו, אני חושב שהוא מגניב, אבל רק על האלבום… אני לא רוצה לשיר אותו יותר לעולם, לפחות לא בגרסה המקורית שלו. כמובן שאני תמיד יכול לעשות לו עיבוד מחודש, בגלל שאני אוהב את המלודיות והכל, אבל אני לא חושב שהוא מייצג אותנו יותר, זה משהו מהעבר וזה יכול להישאר שם!

Sonata Arctica / Stones Grow Her Name
OV: רק שתדע שאנשים כמוני גדלו על האלבומים האלו ובזכותם תמיד תשאר לי בלב פינה חמה ל-Sonata Arctica. אז אתה יכול לפחות להתחשב במעריצים "הוותיקים" שלכם מפעם לפעם…

בתקווה נגיע לזה יום אחד, אנחנו משנים שירים לפעמים ואנחנו יכולים להחזיר אותו, אבל כרגע יש לנו אלבום שאנחנו יכולים לנגן באופן מלא בהופעה. אולי נשאיר בחוץ את החלקים של "Wildfire" כי הם ארוכים מדי, אבל האלבום החדש שינה לנו לגמרי את הסט-ליסט, כך שאנחנו מביאים כמה שירים מהאלבומים הישנים שמעולם לא ניגנו בהופעות בעבר. "Wolf & Raven" זה משהו שעשינו הרבה בזמנו ואני חושב שזה יהיה מוזר לנגן אותו עכשיו, כשהסט-ליסט כזה שונה. אנחנו לא אותה להקת פאוור מטאל שהיינו בעבר, יצאנו מזה לפני המון זמן וכרגע אנחנו משהו קצת שונה.

OV: יש לי הצעה. למה שלא תעשו גרסת בלוגראס ל-"Wolf & Raven" ואז השיר יוכל להשתלב עם החומר החדש?

[צוחק]… בהחלט! אנחנו נראה! למעשה עשינו גרסה שונה לשיר בהוצאת המחודשת של "Silence". עשיתי אותה בצורה כזו שתהיה שונה לגמרי מהמקור ואף אחד לא יוכל להשוות בין השתיים. זה כמו שיר חדש לגמרי.

OV: מה שתמיד הדהים אותי לגבי הלהקה ובמיוחד כלפיך, זה שהליריקה שלך כל-כך ארוכה ומגוונת, כמעט אינה חוזרת ומאד מונחת מבחינה עלילתית. קודם כל, איך אתה מצליח להמציא את כל העלילות והסיפורים האלו?

אני מצליח כי אני טיפש! לפעמים אני כותב ליריקה שממש קשה לזכור על הבמה [צוחק]… כשאני כותב אני תמיד מנסה להמציא זוויות ודרכים חדשות לומר דברים, ואני תמיד רוצה להשתמש בכל דרך אפשרית לומר משהו, אתה יודע, יש מיליון דרכים לומר "אני אוהב אותך" ועוד לא השתמשתי בכולן, אז יש למה לצפות. אני נהנה לספר סיפורים ואני נהנה לכתוב ליריקה שאפשר לראות מול העיניים כמו סרט, או לפחות זה משהו שאני מכוון אליו. כמובן זה יכול להיות סרט שונה עבור אנשים מסוימים, ויש מי שלא רואה כלום, שזה גם טוב – זה פשוט הצורה בה אתה ניגש למוזיקה באופן כללי. אני תמיד שם את כל גופי – העיניים, האוזניים, הלב והעור – בתוך הכתיבה שלי. אני רוצה להרגיש את המוזיקה וזה למה אני כותב המון ליריקה.

OV: באמת רציתי לשאול אותך איך אתה מצליח לזכור את כל הליריקה בהופעות? זה כמו ללמוד למבחן בכל לילה מחדש…

[צוחק]… לאחרונה התחלתי לקרוא ספר העוסק בטכניקות זכרון וזה עוזר לי לפעמים, אבל אחרי הכל אני זה שכותב את המילים, אז זה קצת יותר קל עבורי לזכור את השורות… הבעיה איתה אני מתמודד לפני כל סיבוב הופעות זה שאני לא בטוח בסדר השירים ולפעמים אני פשוט שר איזה בית במקום הלא נכון. למרות שזה קורה גם בשירים שניגנו למעלה מ-500 פעמים ברציפות, במיוחד לקראת הסוף של סיבוב ההופעות כשהראש שלך כבר נמצא במקום אחר או בבית, ואתה כבר לא מרוכז. בחלק מהמקרים אין לי מושג איך שיר מסוים מתחיל ובמה עוסקות המילים או שהמוח שלי מתרוקן לגמרי, אבל אני בוטח בעצמי שכשאני אפתח את הפה שלי, המילים יצאו, וזה מה שקורה. אין לי מושג איך.

OV: למרות שהליריקה שלך עוסקת בהרבה נושאים רציניים, אתם עדיין נחשבים כלהקה הומוריסטית. למה לדעתך זה המצב?

זה מאד מוזר. מכנים אותנו Happy Metal עוד מאז שהתחלנו, אבל המילים שלנו עדיין עוסקות בדברים דיי אפרוריים. אני לא יודע איך זה בדיוק עם Children Of Bodom, אבל הדרך בה הם מארגנים את השירים והמלודיות שלהם, גם יכולה להחשב כשמחה. חוץ מהגראוולים האגרסיביים והצרחות, אנחנו פחות או יותר אותו הדבר…

OV: זה נראה שאתה מאד נהנה להיות על הבמה ולבדר…

אפשר לומר שאני מאד מצפה להיות על הבמה. עוד כשהייתי צעיר ושרתי לעצמי סתם כשחיכיתי לאוטובוס, מישהו ניגש אלי ושאל "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?", אמרתי לו "אני רוצה להיות זמר!", ואז הוא שאל "זמר אופרה?" ועניתי "לא! אני רוצה להיות סולן רוק!" [צוחק]… אז אני חושב שזה תמיד היה בתוכי. מעולם לא עשיתי משהו יוצא מן הכלל כדי להגיע למטרה הזו, זה פשוט קרה בטבעיות, וזו הדרך הטובה ביותר, בלי כל החלומות האלו על תהילה עולמית ודברים בסגנון, פשוט עשיתי את זה בדרך שלי. למדתי בבי"ס עד שהתחלתי להרוויח למחייה מלהיות בלהקה וכבר לא היה לי זמן לעשות את שני הדברים.

OV: אני מבין שאתה נוהג לאלתר כשאתה עובד על שירים. זה מסביר את מצבי הרוח השונים ששומעים לפעמים?

כן, אני מנגן ושר… אני משנה כלים לפעמים ומנגן גם על הגיטרה, לפחות מספיק טוב כדי להלחין שיר. אני חושב שרוב השירים עובדים יותר טוב כשהם מאולתרים, אתה יכול להפתיע את עצמך כשאתה כותב מילים. אמנם אפשר לחזור על דברים שעשית בעבר, אבל הרעיון הוא להמציא דברים חדשים.

OV: איי פעם עולה בך החשק לנגן על הקלידים בהופעה, או שלצפות ב-Henrik זה מספיק בשבילך?

[צוחק]… זה החלום שלי לעשות מה ש-Henrik עושה על הקלידים, זה יהיה משהו שאני אשמח לעשות… למרות שאני מאד אוהב להיות בקדמת הבמה ולתקשר עם הקהל, שלא לדבר על זה ש-Henrik הוא קלידן הרבה יותר טוב ממני וזה יהיה סיוט אם נתחלף בתפקידים והוא יאלץ לשיר [צוחק]… אבל כן, זה משהו שאני אולי אעשה בעתיד אם אני איי פעם אקים איזה פרויקט-צד או משהו. זה יהיה נחמד להיות בתפקיד הקלידן שוב. אתה יודע, אני ניגנתי על הקלידים בהופעות הראשונות שלנו, לפני ש-Mikko Härkin הצטרף ללהקה.

OV: ציינת מקודם שכל מה שאתה עושה כרגע זה להיות מוזיקאי, אבל במידה ועסקי המוזיקה ייפלו, יש לך איזו תוכנית גיבוי?

אממ לא… אין לי שום תוכנית גיבוי [צוחק]… אני יודע שאני יכול לתמוך בעצמי עם המוזיקה בהרבה דרכים אחרות. הלהקה הראשונה שהייתי בה הייתה מסוג הלהקות האלה שניגנו בחתונות ודברים דומים. אז זה דבר אחד שאפשר לעשות אם אתה לא מרוויח מספיק כסף כדי לתמוך במשפחה שלך. זו עבודה נוראית אבל היא נמצאת בתחום ההגיון. אני חושב ש-Sonata Arctica מבוססת מספיק כך שאנחנו יכולים תמיד להסתדר ולהופיע. אנחנו אולי לא הלהקה הכי רווחית בעולם, אבל זה מספיק כדי לחיות מזה, ויש לי הרבה בטחון במה שאנחנו עושים. חוץ מזה, אני חושב שתמיד צריך מוזיקה בעולם, אפילו אם זה משהו שיכול לבדר רק נהגי משאית [צוחק]…

Sonata Arctica
OV: בחזרה לאלבום החדש, מה תוכל לספר לי על העטיפה? היא נראית מאד עדינה בצורה מסוימת ולא כל-כך שגרתית ללהקת מטאל…

רציתי שיהיה לנו מעין ציור סקיצה, שלא כל-כך אופייני. זה נראה קצת כמו דמו, פנטסטי כמובן, אבל זה משהו שרצינו לעשות עם האלבום הזה. חבר שלי בא עם הרעיון לקונספט של הדמות הזאת שיש לה ראש של תפוח והיא נמצאת בראש העולם, וזה היה מושלם בשבילנו. אז התחלתי לעבוד עם ToxicAngel, שזה אותו בנאדם שעבדנו איתו על כל העטיפות שלנו, עוד מאז "Winterheart's Guild", והתעסקנו בזה במשך 8 שעות בסה"כ. הוא אמר שזו הייתה העטיפה הכי קלה ומהירה שהוא איי פעם יצר, והוא יצר הרבה עטיפות (כמו "Imaginaerum" של Nightwish, שבטח לקח לו שנה להכין). עבדנו דרך Skype, חלקנו מסך, ותקשרנו אחד עם השני בזמן שהוא צייר. ראיתי איך הוא הפיח בזה חיים, והכל היה ממש שונה בשבילי. העבודה על האלבום כולו והעטיפה היו הרבה יותר מהירים הפעם.

OV: אני מאמין שבאלבום החדש אין אפילו שיר אחד שמוקדש לדמות, כמו Caleb ,Dana ,Juliet וכו'… אני צודק?

כן [צוחק]… למעשה בריאיון הראשון שעשיתי, מישהו שאל אותי "איפה הזאב?" כי תמיד יש לנו איזה שיר על זאבים… הוא שאל משהו בסגנון של "תגיד, Caleb לקח את הזאב לטיול או משהו?" וחשבתי שזה דיי אדיר, אז כן, אני חושב שכל הדמויות האלה שהזכרת יצאו לטייל עם הזאב איפושהו. חלק מהן אולי יחזרו בעתיד, אבל אני לא יכול לדעת כרגע [צוחק]…

OV: אולי הן פוחדות שהפכתם לרדנקים…

[צוחק] אולי באמת! או שאולי הן לקחו חופשה איפושהו, אני לא יודע. בכל אופן, אני פשוט כותב שירים שבאים אלי בטבעיות, והפעם לא רציתי להחזיר אף אחת מהדמויות הוותיקות שלנו, סתם כי הן תמיד שם. הקו המנחה היחידי שהיה לי זה "תשמור על זה פשוט, טיפש." רציתי לעשות אלבום רוק במקום אלבום מטאל פרוגרסיבי…

OV: לאחרונה שיחררתם את הקליפ לשיר "I Have A Right", שציינת שדיי היה קל לצלם – לפחות בכל הנוגע לתפקיד הלהקה. רציתי לדעת איך הגעתם לקונספט מאחורי הקליפ ולציורים האלו?

הקונספט היה שלי, למרות שבמקור רציתי להשתמש בציורים שנעשו על גבי שולחן חול, אתה יודע, כשיש תאורה מתחת ואתה רואה את הכל. אני חושב שזו הייתה יכולה להיות אחלה דרך לספר את הסיפור. זה היה יכול להיות מדהים, אבל היה קשה להשיג את התוצאה הזו בזמן. האופציה השנייה הייתה לקחת מישהו שיצייר את העלילה, אז פשוט אמרתי לבמאי מה הרעיונות שלי לשיר והוא הלך למצוא את האמן. אמנם זה היה מזווית מעט שונה, אבל הסיפור מתפרש דיי טוב כשצופים בקליפ.

OV: אתם בעצם צילמתם 3 קליפים במהלך אותו סשן, נכון?

כן, לפחות את חלקי הנגינה. כשנגיע לקליפ הבא, אולי יהיה לנו איזה סיפור, אבל אנחנו גם רוצים לצלם במהלך הקיץ ולהוסיף חומר.

OV: בנושא אחר, רציתי לדעת מה המצב הנוכחי עם הפרויקט של Northern Kings?

כרגע שום דבר לא קורה עם Northern Kings. דיברנו על לשחרר אלבום שלישי, אבל כל מי שמעורב בפרויקט עסוק בדברים אחרים. כפי שזה תמיד היה עם Northern Kings, מדובר בהרבה עבודה, לא עבורנו הסולנים, אלא עבור החבר'ה האחרים שמעורבים בכתיבה, עיבוד וכל זה. כולם עסוקים בדברים אחרים, כמו למשל פרויקט חג המולד הרוקיסטי, שכבר יותר מעשור מתקיים בפינלנד. אז אנחנו רוצים לשחרר אלבום, אבל אנחנו רוצים גם לנסות דברים חדשים. כיסינו כבר הרבה שירים נהדרים משנות ה-80' ושנות ה-90', כך שאולי הגיע הזמן לעשות משהו שונה. כמובן שהחלום הוא ליצור שירים מקוריים, אבל השאלה היא מי יכתוב אותם. אני דיי בטוח ש-Northern Kings תחזור ותיצור אלבום נוסף בגלל שאנחנו מאד נהנים ורוצים את זה – זה פשוט עניין של להרכיב את כל החלקים מחדש.

OV: אישית מאד אהבתי את מה שעשיתם עם Northern Kings. זה נתן לי תירוץ טוב להקשיב לשירים שאני אוהב משנות ה-80' בפומבי ולא להתבייש בזה…

[צוחק]… כן, זה בדיוק אותו הדבר בשבילי. החינוך המוזיקאלי שלי קרה ברובו בשנות ה-80'.

OV: עם שיחרורו הקרב של האלבום החדש של Sonata Arctica, יש אילו מטרות חדשות לעתיד – הופעות גדולות יותר, סיבובים ארוכים, או במות חדשות?

אנחנו נתחיל עם עונת הפסטיבלים. מכיוון שהקיץ מאד קרוב, אין טעם לצאת לסיבוב הופעות גדול. במהלך הסתיו אנחנו נתחיל להופיע ברחבי אירופה, וזה כל מה שאני יודע. אולי מתישהו במהלך השנה הבאה נגיע ליפן ובתקווה גם לצפון ודרום אמריקה. אנחנו עדיין מחכים לראות איזו תשומת לב יקבל האלבום ואילו דלתות הוא יפתח בפנינו. זה יהיה ממש מגניב אם נוכל לחמם איזו להקה ממש גדולה בצפון אמריקה למשל ולהגיע לקהל חדש. כמובן שיש לנו את בסיס המעריצים הקבוע שלנו ואנחנו יכולים להופיע בסביבה, אבל אנחנו רוצים גם להתרחב קצת.

OV: תהיתי אם אתה יודע משהו על סצנת המטאל בישראל?

אהה… לצערי, לא [צוחק]… אם תזרוק איזה שם של הלהקה אני אולי אכיר אותה, אבל תמיד כשאני שומע להקה אין לי מושג מהיכן היא בכלל מגיעה…

OV: טוב נו… אז לסיום, יש לך אילו מילות פרידה לחלוק עם המעריצים שלכם פה?

מעולם לא הייתי בישראל אז אני מאד מקווה שיצא לנו מתישהו בקרוב, אולי עם האלבום החדש. אנחנו אפילו ננגן את "Wolf & Raven" [צוחק]… תרכשו את האלבום החדש אם אהבתם אותו, תשלחו לנו אימייל אם לא [צוחק]… אני מאד מקווה לראות את כלכם היכנשהו בדרכים… כבר פגשתי כמה אנשים מישראל פה ושם, זה עולם קטן אחרי הכל – אז אני דיי בטוח שנוכל לבוא ולנגן אצלכם יום אחד…


( לאתר הרשמי )
( לדף הפייסבוק )