Drudkh – Eternal Turn Of The Wheel

Drudkh – Eternal Turn Of The Wheel
חברת תקליטים: Season Of Mist

רשימת שירים:

01. Eternal Circle
02. Breath Of Cold Black Soil
03. When Gods Leave Their Emerald Halls
04. Farewell To Autumn's Sorrowful Birds
05. Night Woven Of Snow, Winds, And Grey-Haired Stars

דירוג:
★★★★☆
בז'אנר הבלאק מטאל קיימים לא מעט עופות מוזרים. חלקם איכותיים יותר, חלקם פחות, אך מוזרים היו וכך הם ישארו. מדובר בהרכבים שאי אפשר ממש לשייך בצורה מלאה לאף סגנון, הרכבים המותחים את קצוות אחד הז'אנרים הכי שמרניים במטאל ומשחקים עם טווח רחב של השפעות, או בקיצור, הרכבים שאינם פוחדים לזרוק את גופם למים העמוקים ולהתנסות. כשמחשיבים את אותם עופות המכניסים השפעות פולק או מוסיפים קצת יותר אווירה, הכמות גדלה בעשרות מונים. עם זאת, כל עוף בסופו של יום מסיים את דרכו בצלחת וכך גם אותם הרכבים, היוצרים את נקודות הלחיצה המעניינות יותר בסגנון הקיצוני, לטוב ולרע.

למזלנו, מדינות מזרח אירופה התברכו בסצנות מוזיקה קיצונית קטנות יחסית, אך בהשוואה למרכז היבשת (או צפונית משם), אחוז ההרכבים שעושים משהו מקורי, אבל מקורי באמת, הוא גבוה. הבעיה היא, שהבידול היחסי של האזור הגיאוגרפי, מונע ממידע על אותם הרכבים לעשות את דרכו למקומות אחרים בעולם. למרות זאת, שם אחד שכן הצליח להגר עם השנים, הוא זה של Drudkh מאוקראינה, ששילבו כבר בתחילת דרכם בלאק מטאל ביחד עם השפעות עממיות מארץ מולדתם – אם זה ע"י שימוש בכלי נגינה מסורתיים או ע"י ליריקה היסטורית הכתובה בניב האוקראיני. למעשה, ההרכב בלט החוצה בצורה כזו, שבטווח זמן קצר יחסית הוא הוציא כמה מהאלבומים המיוחדים ביותר בז'אנר, כמו Autumn Aurora או Blood In Our Wells – שעד היום נחשב לטעמי כאלבום הכי טוב בקריירת ההרכב. היו להם עליות (Microcosmos) ונפילות (Estrangement) במשך השנים, אך הם תמיד שמרו על הקו הייחודי שלהם ולא ויתרו, גם כשלא הצליחו במשימה.

ערב הוצאת Eternal Turn Of The Wheel, חבורת האוקראינים הכריזה על אלבום שיתרכז בשורשים הקיצוניים במוזיקה שלהם. אמנם כיום הכרזה שכזו אינה נחשבת למקורית כל-כך, אך אי אפשר שלא להסתקרן, במיוחד כשמתחילים להאזין לאינטרו, אותו מתווה הגיטרה האקוסטית בעדינות ואליה מצטרפים גם אפקטים של רוח. "Breath Of Cold Black Soil" נכנס בסערה של בלאסט-ביטים ועבודת קלידים מאוד חכמה ברקע. ההבדל הראשון לעומת האלבומים הקודמים, מוצג כבר בתחילת השיר, עם כניסתו של הסולן Thurios, אשר מוציא מעצמו שאגות מתמשכות התופסות הרבה יותר מקום ומתעמתות עם המאזין בדרגה הרבה יותר חזקה. גם הריפים נשמעים הרבה יותר מעניינים ומושכים מאשר מה שהתרגלנו באלבומים כמו Handful Of Stars או אפילו Autumn Aurora, בהם כמעט תמיד הייתה זו עבודת הגיטרה הבסיסית והרפטטיבית שהובילה את המוזיקה לאותם מחוזות אווירתיים ושלווים. הפעם, מדובר באסופה הרבה יותר מעניינת (אך לא מתחכמת, שימו לב!) של קטעי גיטרה, המודגשים אף יותר בקטעים מסוימים.

כמובן ש-Drudkh לא התנתקו מהשפעות האמביינט שלהם וגם נדמה ששיתוף הפעולה עם Neige מ-Alcest בהרכב Old Silver Key, בהחלט הביא את הנסיון שלו אל המוזיקה, במיוחד לקראת סופו של אותו שיר. תיפוף הסנייר הופך למהיר עד כדי נשיכת שפתיים והבס מתעבה ברקע, בזמן שהגיטרה שומרת על אותם קטעים עדינים ומתמשכים, לצורך יצירת מעטפת מושחרת המביאה את השיר לכדי גסיסה פנטסטית. כשמאזינים ל-"When Gods Leave Their Emerald Halls", ניתן להבחין באותה חזרה לשורשים, שכן ישנו דמיון לא קטן בכלל לתקופות המוקדמות יותר של ההרכב. אם קודם לכן הזכרתי את שירתו המשובחת של הסולן, אז בשיר הנוכחי אותו Thurios מזריק לאוזני המאזין את אחד מרגעי השירה הטובים ביותר שלו, כשהוא מושך את קולו לעיוותים בעלי הרגשה מלנכולית. החכמה של Drudkh באה לידי ביטוי בקטעים מסוג זה במיוחד – כשתפקיד הסולן מתעוות מעט בכוונה ויריקות הטקסטים באוקראינית ממשיכות גם על גבי נגינה יותר עדינה, זאת מבלי להעיק על המאזין.

לאחר מכן מגיע "Farewell To Autumn's Sorrowful Birds". בזמן שהקצב יורד, גם פעימות הלב נחלשות, המלנכוליה עולה, המיד-טמפו נכנס לפעולה וצרחותיו המחוספסות של הסולן חודרות לתוך העור. השיר החמישי, שסוגר את האלבום, מדגים היטב את הנישה אליה Drudkh הגיעו בשנים האחרונות, בשילוב עם חזרה נוספת למקורות הקיצוניים שלהם. עם כל זאת, לא הכל ורוד בממלכת אוקראינה. האלבום הזה, כמובן, מחויב לספק את אותה רמת עניין בכל שיר ושיר שברשימה, חרף היותה קצרה. מכיוון שהשירים לא יורדים מתחת לקו שמונה הדקות, כדי להחזיק את המאזין הממוצע, הבשר בהם צריך להיות עבה ועסיסי יותר, אך מבלי להגרר לקלישאות מוזיקאליות וליריות כפי ש-Wolves In The Throne Room למשל עשו באלבום האחרון שלהם. כאן, Eternal Turn Of The Wheel מועד. לא באופן פטאלי, כי בכל זאת השירים באלבום נהדרים ומהטובים ש-Drudkh כתבו, אך גם הם מוצאים עצמם עד מהרה תחת צילם של אלבומי העבר המפוארים של ההרכב. משמע, לא חזרה מלאה לשורשים, אלא רק גיחה קצרה.